אנשים רבים נחשפים בשלב מסוים בחייהם לאירועים קשים ולאסונות לא עלינו, המטילים עליהם צל כבד. מרבית האנשים הללו ימשיכו הלאה ויחזרו לתפקוד תקין תוך זמן קצר. היתר יגלו מצוקה אמיתית וקושי לחזור לשגרת החיים שקדמה לאירוע. כ 8%- מכלל האנשים שחוו טראומה יסבלו מהפרעה פוסט טראומטית ועוד כ 10%- מסימפטומים חלקיים.
הסביבה לא תמיד מודעת לפוסט טראומה:
חלק מאותם אנשים, כלל לא יהיו מודעים לקיומה של ההפרעה. הם יחזרו למקום עבודתם או למסגרת הלימודית וינסו לשדר עסקים כרגיל. כשהם יתחילו לגלות סימני מצוקה, שינוי בהתנהגות (ימנעו מללכת למקומות מסוימים, ימנעו מלפגוש אנשים מסוימים וכו') ידווחו על עייפות קיצונית או דופק מהיר, יסבלו מהתקפי חרדה או ישקעו לדיכאון עמוק, לא תמיד ידעו לייחס אותם לטראומה שחוו, וינסו לתלות אותם בגורמים אחרים.
במקרים בהם הסביבה כלל אינה מודעת לאירוע הקשה אליו נחשף הנפגע, יהיה אף קשה יותר לאבחן כי אכן מדובר בהפרעה פוסט טראומתית. כאשר אדם שהכרנו מקרוב, מפגין פתאום שינויים קיצוניים בדפוסי התנהגות שלו ומדווח על סימפטומים פיזיים מעוררי דאגה שלא אפיינו אותו לפני, אמורות להידלק אצלנו נורות אזהרה.
טראומה, בהגדרתה המילונית, היא נזק הנגרם לנפש כתוצאה מחוויה או סדרת חוויות קשות במיוחד ומשפיע על המשך חייו ותפקודו של הקורבן בעתיד. טראומה היא תגובה רגשית לאירוע חד פעמי קשה כמו תאונה, אובדן בנפש, פיגוע, גירושים ואפילו פיטורים, או לסדרה מתמשכת של חוויות קשות, כמו הימצאות בסביבה פוגענית ואלימה (בבית או בבי"ס), מאבק במחלה כרונית או כל מפגש מתמשך עם אירועים מלחיצים וטרגדיות כאלו ואחרות. אצל ילדים, גם אירוע שעל פניו נראה זניח ולא משמעותי כגון: היתקעות במעלית, הפסקת חשמל, סיפור מפחיד ואפילו מפגש עם ליצן לא ידידותי, יכול ליצור טראומה ולהותיר צלקת רגשית. בהעדר מודעות, אנו עלולים לטעות ולאבחן ילד כלקוי למידה או בעל הפרעה נפשית, כשלמעשה הוא סובל מהפרעה פוסט טראומטית כתוצאה מחשיפה לחוויה מזעזעת שבמקרים רבים איננו יודעים שחווה.
התגובות בעקבות טראומות הן מגוונות ומשתנות מאדם לאדם, ובאות לידי ביטוי בתגובות פיסיות ובתגובות נפשיות. נפגעי טראומה רבים מדווחים על שינוי לרעה במצבם הגופני, ועל סימפטומים פיזיים כגון: פעימות לב מואצות, הזעה, עייפות, כאבים ומכאובים, שרירים מתוחים, רעד, גמגום, תחושת אי נוחות בבטן, נדודי שינה, קשיים בריכוז, זהירות מופרזת, בהלה בקלות ועוד. תגובות נפשיות – התנהגויות אופייניות לאנשים שחוו טראומה קשה כוללות בין היתר תופעות רגשיות כמו: מצבי רוח קיצוניים, הלם, הכחשה, כעס, עצבנות, בלבול, חרדה ולחץ, אשמה, בושה, חוסר אונים, עצב עמוק ייאוש וחוסר תקווה. תגובות מעשיות – אדם החווה טראומה, מתקשה בד"כ להתנתק ממנה גם זמן רב לאחר שפקדה אותו, ומפגין התעסקות בלתי פוסקת סביב החוויה הקשה שעבר. את ימיו הוא מעביר תוך שחזור אובססיבי ומחשבות בלתי פוסקות על האירוע, סיוטים והבזקים (פלאשבקים) מההתרחשות, התנתקות מאחרים והימנעות – כמעט בכל מחיר – מפעולות או מקומות שמזכירים לנפגע את האירוע.
אי טיפול בטראומה עלול להחמיר את הנזק:
אי טיפול בטראומה עלול לגרום להחמרת הנזקים, להעצמת הרגשות הקשים ולהוביל אנשים הסובלים מהפרעה בעיבוד התחושתי עלולים לחוות את העולם כמקום מאיים ופוגעני, ולכן הם מפתחים מנגנוני הגנה הבאים לידי ביטוי בצורת התבודדות או בריחה מחד, או בתוקפנות ועוינות מאידך.
ילדים הסובלים מרגישות יתר עלולים להימנע מביצוע פעולות מוטוריות הידועות כתורמות להתפתחותם ולפיתוח מיומנויות שונות כגון: משחק בחול, בפלסטלינה או בצבעי אצבעות וכדו', בשל הרתיעה ממגע עם אותם חומרים. הימנעות ממשחקים אלו גם מונעת קשרים ואינטראקציה חברתית שחיונית להתפתחות מהרבה בחינות, וכישוריהם החברתיים עלולים להיפגע. הורים לילדים אלו מבינים כי הם שונים אך לא תמיד מצליחים להבין מה הגורם לכך. לעיתים הם ילכו שולל אחר הסימפטומים המשניים הנלווים להפרעה, ויטעו לחשוב כי מדובר בבעיה אחרת כמו הפרעת קשב וריכוז, ליקוי חברתי וכדו'.
מתי צריך לגשת לטיפול ואיך ניתן לטפל?
כאשר התגובות לאירוע נמשכות למעלה משלושה שבועות, והשפעתן מחבלת בשגרת יומו של הנפגע ומקשה עליו לחזור לחיים תקינים, מומלץ לגשת לטיפול. על מנת שיוכל להתגבר על הטראומה, על האדם שחווה אותה להתמודד עם האירוע שגרם לה, ועם המחשבות והרגשות שעולים בו כתוצאה מכך, אחרת הם עלולים להמשיך לצוף ולהשפיע על חיי היום יום באופן בלתי רצוני ונשלט.
קיימות מספר שיטות לטיפול בטראומה אך כולן מתמקדות בעיבוד הזיכרונות הקשורים לטראומה, הפחתת הרגשות השליליים הקשורים לאירוע ושינוי של התנהגויות לא מועילות שבאו בעקבותיו (הימנעות מטיסה, הימנעות מנהיגה ) טיפול בסימפטומים של ההפרעה יעיל לטווח הקצר, משום שכל עוד שורש הבעיה קיים הוא ישוב ויצמיח תסמינים חדשים.
ניקח לדוגמא אדם שחווה טראומה כתוצאה משהייה ממושכת במעלית תקועה, ונמנע בעקבות כך משימוש במעליות, גם במידה שנצליח לשחרר ממנו את הפחד ממעלית, החוויה הקשה עדיין מקננת בו והיא עלולה לבוא לידי ביטוי בשנית, גם אם תחת מעטה שונה מעט. ולהיפך, כשאדם רגיל לדפוס התנהגות מסוים כמו התבודדות או הימנעות מטיסה כתוצאה מהפרעה פוסט טראומטית, הוא ימשיך בו מחמת ההרגל גם לאחר שיחלים מההפרעה.
בקליניקה אנחנו נוגעים גם בשורש הבעיה וגם בסימפטומים, ומטפלים בטראומה במגוון שיטות טיפוליות שנוגעות בדפוסי מחשבה, ברגשות ובגוף, בעבודת עומק בסוגסטיה, שיטה שהוכיחה את עצמה במשך שנים רבות כיעילה לשינוי דפוסי חשיבה, ההתנהגויות ורגשות ע"י השפעה תת מודעת עליהם. אם ננהל שיחה על ההפרעה בהעדר מודעות, אנו עלולים לטעות ולאבחן ילד כלקוי למידה או בעל הפרעה נפשית, כשלמעשה הוא סובל מהפרעה פוסט טראומטית כתוצאה מחשיפה לחוויה מזעזעת שבמקרים רבים איננו יודעים שחווה.
אם אתם, או אדם הקרוב אליכם חווה פוסט טראומה או שאתם חוששים שהילד שלכם נמצא במצב של פוסט טראומה, צרו איתנו קשר.
