כיום, הפרעת קשב וריכוז (ADHD) הפכה לבעיה "פופולרית". אנחנו שומעים על ילדים, בני נוער ומבוגרים שמאובחנים בזה חדשות לבקרים. מצד אחד, המודעות חשובה, אבל יש נקודה קריטית שצריך לשים עליה את הדגש: אבחון יתר וטעויות באבחון.
הבעיה המרכזית: אין דרך מדעית ומוחלטת לאבחן ADHD
היעדר מדדים פיזיולוגיים ברורים
בניגוד למחלות או מצבים רפואיים אחרים, אין כיום דרך מדעית ומוחלטת להוכיח שמדובר בהפרעת קשב וריכוז. למשל: לא קיימת בדיקה ביולוגית חד-משמעית כמו בדיקות דם או אמצעים רפואיים אחרים שיכולים לזהות ADHD.
סימנים התנהגותיים בלבד: האבחון מתבסס בעיקר על תצפיות, שאלונים והערכות סובייקטיביות. הסיכון הוא שגורמים אחרים ייראו דומים ל-ADHD, והמטופל יקבל אבחון לא נכון.
סריקות מוח – קיימות, אבל לא בשגרה: יש מחקרים שהראו שסריקות מוח מסוג FMRI ו-EEG מסוגלות להציג פעילות מוחית חריגה אצל ילדים או מבוגרים עם ADHD. אך בפועל, סריקות אלו כמעט ולא נעשות כחלק מתהליך האבחון. למה? בגלל עלות גבוהה, מורכבות, והעובדה שהן עדיין לא סטנדרט אבחוני.
ומה קורה בפועל?
תסמינים של חוסר ויסות חושי מתבלבלים עם ADHD.
חוסר וויסות חושי הוא מצב נפוץ מאוד – ילדים (ומבוגרים) שסובלים ממנו חווים תגובות קיצוניות לגירויים מהסביבה: רעשים חזקים, אורות בוהקים, מגע מסוים בבגדים – כל אלה יכולים לגרום לעומס על המערכת החושית ולתגובות של חוסר שקט, תזזיתיות, ואי יכולת להתרכז.
התוצאה?
הילדים הללו מציגים סימנים שנראים בדיוק כמו ADHD:
- חוסר מנוחה
- חוסר יכולת לשבת זמן ממושך
- מוסחות גבוהה
אבל בפועל, הבעיה אינה בהפרעת קשב, אלא ברגישות חושית שדורשת טיפול אחר לגמרי. הכדורים שלא עובדים (ואפילו מזיקים). כאן מתחילה הבעיה הגדולה באמת.
כשמאבחנים ילד (או מבוגר) באופן שגוי עם ADHD:
הוא מקבל טיפול תרופתי (כמו ריטלין או קונצרטה) שלא מתאים לבעיה האמיתית שלו.
כשהתרופות לא עוזרות, המינון לעיתים עולה, מתוך מחשבה שהבעיה היא במינון ולא באבחון. הכדורים הללו עלולים לגרום לתופעות לוואי כמו:
- ירידה בתיאבון
- כאבי ראש
- הפרעות בשינה
- עצבנות או חרדה
הסבל גדל – במקום למצוא את השורש לבעיה, הילד סובל מהתסמינים המקוריים וגם מהשפעות הלוואי של תרופות שלא מתאימות לו.
אז מה אפשר לעשות?
כדי למנוע טעויות באבחון ולהימנע ממתן טיפול לא מתאים, חשוב:
להקפיד על תהליך אבחון מעמיק:
- לשלול בעיות אחרות כמו חוסר וויסות חושי, חרדה, או קשיים רגשיים.
- להתייעץ עם מומחים לתחומים שונים כמו נוירולוגיה, פסיכולוגיה, וריפוי בעיסוק.
לבדוק את המערכת החושית:
- אם יש חשד לרגישות חושית, ניתן לטפל בכך בשיטות כמו AIT או התערבויות חושיות אחרות, שיעזרו לאזן את המערכת.
לשאול שאלות קשות:
- האם האבחון היה מספיק מעמיק?
- האם בוצעה בדיקה מקיפה או שהאבחון התבסס רק על שאלונים?
- האם נשקלו אפשרויות נוספות?
לסיכום
ADHD היא הפרעה אמיתית ומשמעותית, אבל היא לא ההסבר היחיד לכל תסמין של חוסר שקט או מוסחות.
חשוב להבין שהאבחון כיום מבוסס בעיקר על תצפיות, ולכן עלולות להתרחש טעויות.
כשיש ספק, כדאי לבדוק האם מדובר בחוסר וויסות חושי או גורמים אחרים. כי בסופו של דבר, הטיפול הנכון מתחיל באבחון נכון. אל תמהרו לתת תרופות, ואל תתפשרו על תשובות שטחיות.
